החלטה בתיק ע"מ 2587/09

בעקבות מידע מודיעיני נערך חיפוש בביתו של העורר, במסגרתו נמצא אקדח מסוג "קארין" וכדורים לאקדח. בעסקו של העורר אף נמצאו 160 כדורים נוספים.

העורר נחקר והודה כי החזיק את האקדח ברשותו, וטען כי הוא רכש אותו לפני כ-10 שנים לאחר שהונפק לו רישיון מהרשות הפלסטינית. לטענתו, רכש את הנשק לצורכי הגנה עצמית שכן הוא חלפן כספים, והוא כלל לא ידע כי אסור היה לו להחזיק באקדח, אף שהוא מתגורר בשטח A.

בית משפט קמא בחן את הראיות, ומצא כי העורר כלל לא נחקר על מציאת 160 כדורי האקדח במשרדו. על כן סבר בית המשפט כי יש להתעלם מפרט זה, ולהניח קיומן של ראיות לכאורה להחזקת האקדח והתחמושת בביתו של העורר בלבד. בית המשפט שקל את נסיבות המקרה, וסבר כי מתקיימת בעורר מסוכנות. יחד עם זאת נקבע כי ראוי לקצוב את תקופת המעצר על מנת שהעורר לא יהיה נתון במעצר תקופה ארוכה יתר על המידה.

ב"כ העורר טען כי במקרה זה טעה בית המשפט, שכן בעניינו של העורר מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את שחרורו. ראשית, צויין כי העורר הינו אדם מבוגר, בן 54, נטול עבר פלילי כלשהו, אשר החזיק באקדח למעלה מ-10 שנים ללא שבוצע בו מעשה אסור כלשהו, וכאשר הוא סבור כי הוא מחזיק בנשק כדין. בנוסף, צויין כי העורר הוא זה שהוביל את החיילים שערכו את החיפוש למקום האקדח. בנסיבות אלה, סברה ההגנה, כי ראוי לשקול חלופת מעצר.

התביעה הצבאית התנגדה לבקשת השחרור וטענה כי כל החזקת נשק שלא כדין מלמדת על מסוכנות ומצדיקה מעצר עד תום ההליכים, גם אם מדובר במי שחשב שיש לו רישיון להחזיק בנשק מהרשות הפלסטינית. בנוסף נטען כי עובדת היותו של העורר חלפן כספים המרבה לנסוע אל מחוץ לאזור מלמדת גם על חשש להימלטות מאימת הדין.

דיון והכרעה

ראשית, אציין כי בדין התעלם בית משפט קמא מהפיסקה בכתב האישום שעניינה מציאת כדורים בעסקו של העורר. מאחר ולא ניתנה לעורר כל זכות תגובה לחלק זה שבאישום, והוא לא נחקר על כך כלל, ייתכן בהחלט כי תחמושת זו הוחזקה במקום שלא בידיעתו. בהעדר חקירה ממצה בעניין, ומאחר ואין ראיה חד משמעית הקושרת את התחמושת לעורר באופן ברור, יש להניח לטובתו כי הוא אינו קשור לתחמושת זו.

שנית, מאחר ואין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה, נותר לבחון אך ורק את שאלת קיומה של עילת מעצר בגין החזקת האקדח בביתו של העורר.

לאחר שבחנתי את תיק החקירה, מצאתי כי בנסיבות העניין אין הצדקה להותיר את העורר במעצר, ולהלן אנמק מדוע.

העורר הינו אדם בן 54, חסר כל עבר פלילי ובטחוני, והוא עוסק למחייתו בחלפנות כספים. בחקירתו מסר כי כשהגיעו החיילים לביתו ואמרו לו כי יש להם מידע שיש לו נשק, אמר להם כי יש לו אקדח, ומסר אותו לידיהם. העורר אף טען בחקירתו כי הוא מחזיק באקדח ברישיון מטעם הרשות הפלסטינית מזה כ-10-12 שנים. יש לומר כי במהלך הדיון שלפניי הוצג לי צילום של מסמך הנחזה להיות רישיון נשק מטעם הרשות הפלסטינית.

רישיון מהרשות הפלסטינית אינו מהווה היתר כדין והמדובר במסמך חסר ערך משפטי. יחד עם זאת, יש בעובדה שאדם טורח לבקש רישיון כזה ורוכש נשק בהתאם למה שהוא סבור כי הינו היתר להחזיק נשק, כדי להשפיע על חזקת מסוכנותו של אותו אדם. ניתן ללמוד על אדם כזה, הסבור כי הוא זקוק לנשק לצרכי הגנה עצמית וטורח לבקש רישיון, גם אם מגורם שאינו מוסמך וזאת בשל חוסר ידיעתו, כי מדובר באדם נורמטיבי המבקש לשמור, ככלל, על החוק. גם העובדה כי החזיק באקדח למעלה מ-10 שנים ללא שנעשה בו שימוש, יש כדי לתמוך בסברה זו.

במקרה שלפנינו העורר אף מסר בחקירתו כי הוא מבקש סליחה והוסיף שאם אסור לשאת נשק באזור הרשות הפלסטינית אזי הוא מתחייב שלא לשאת נשק בעתיד.

לפיכך, הגם שהחזקת נשק מלמדת ברגיל על מסוכנות, דומני כי מסוכנות זו מוקהית במידה רבה כשמדובר בעורר.

על כן, וגם אם קיימת מסוכנות מעצם החזקת האקדח, מן הראוי לשקול חלופת מעצר, שכן המסוכנות הגלומה בעורר אינה גבוהה במיוחד, וכאמור, בנסיבותיו המיוחדות היא מוקהית במידה רבה.

במקרה זה דומני כי הפקדת ערובה משמעותית במזומן, כמו גם הפקדת דרכונו של העורר בידי משטרת ישראל יהוו חלופת מעצר הולמת, אשר תבטיח גם את התייצבותו למשפטו ותסיר את החשש להימלטות מאימת הדין.

אשר על כן אני מורה על שחרורו של העורר בתנאים הבאים:

א.      הפקדת ערובה במזומן על סך 20,000 ש"ח.

ב.      הפקדת דרכונו בידי משטרת ישראל.

ניתנה היום, 8 ביולי 2009, ט"ז בתמוז התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.